כשכריס מרטין הזמין אותי

כשכריס מרטין הזמין אותי באמצע ההופעה בברלין לעלות לשיר איתו על הבמה, זה היה בדיוק באמצע הביס מהפרעצל שקניתי בבוטק'ה מחוץ לאצטדיון.

כמה שהופתעתי וכמעט נחנקתי מהפניה שלו אליי, יותר דאגתי שאולי נתקע לי שומשום בשיניים, וכל ה-70 אלף איש שבאצטדיון יראו את זה על מסכי הענק.

לא הספקתי יותר מדיי להרהר בסוגיה, העברתי מהר לשון על השיניים, ותוך 3 שניות מצאתי את עצמי עומדת לידו על הבמה.

הבעיה, שבדיוק בשיר הזה הוא ביקש מכוווולם לשים טלפונים בצד. רק לשיר אחד. אמר שזה חשוב לו שנהיה חופשיים באמת, ונתמסר לחוויה.

אז כולם עשו מה שהוא אמר, וכך יצא שאין שום תיעוד מההופעה שלנו יחדיו.

הוא הגיש לי מיקרופון ושאל 'אוֹל גוּד?' כולו מחוייך, הנהנתי בחזרה 'אוֹל גוּד' ובשקט הוספתי 'רוצה נחלוק מונית בסוף ההופעה?' אבל הוא כבר מזמן לא שמע, רץ לאמצע הבמה וסימן לי לבוא אחריו. שמתחילים.

צבעים,

כדורים מתעופפים,

צמידים מהבהבים,

נקודות נקודות,

ידיים באויר,

פרצופים שרים,

איזה גודל!!

זיקוקים,

קונפטי,

למה אין פרומטר??

קפיצות,

הרבה קפיצות,

שריר שנתפס,

אויר שנגמר,

טיפות רוק ניתזות,

זיעה,

הרבה זיעה!!

יש לי נתק בזכרון מה קרה מהרגע שהשיר נגמר. אני חושבת שמישהו עזר לי לרדת מהבמה, אני חושבת שאולי כל האנשים שישבו איתנו בגוש עשו לי גל, אין לי מושג, אני רק יודעת שכל מה שחשבתי היה איזה מזל שלבשתי להופעה את הגופיה השחורה, ככה אף אחד לא ראה איך הזעתי כמו סוסה.

@ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק

וכאן נרשמים לקבל סיפור חדש למייל >